תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא


שופטים פרק יט

א ויהי בימים ההם, ומלך אין בישראל; ויהי איש לוי, גר בירכתי הר-אפריים, וייקח-לו אישה פילגש, מבית לחם יהודה.  ב ותזנה עליו, פילגשו, ותלך מאיתו אל-בית אביה, אל-בית לחם יהודה; ותהי-שם, ימים ארבעה חודשים.  ג ויקם אישה וילך אחריה, לדבר על-ליבה להשיבה, ונערו עימו, וצמד חמורים; ותביאהו, בית אביה, ויראהו אבי הנערה, וישמח לקראתו.  ד ויחזק-בו חותנו אבי הנערה, ויישב איתו שלושת ימים; ויאכלו, וישתו, וילינו, שם.  ה ויהי ביום הרביעי, וישכימו בבוקר ויקם ללכת; ויאמר אבי הנערה אל-חתנו, סעד ליבך פת-לחם--ואחר תלכו.  ו ויישבו, ויאכלו שניהם יחדיו--וישתו; ויאמר אבי הנערה, אל-האיש, הואל-נא ולין, וייטב ליבך.  ז ויקם האיש, ללכת; ויפצר-בו, חותנו, וישב, וילן שם.  ח וישכם בבוקר ביום החמישי, ללכת, ויאמר אבי הנערה סעוד-נא לבבך, והתמהמהו עד-נטות היום; ויאכלו, שניהם.  ט ויקם האיש ללכת, הוא ופילגשו ונערו; ויאמר לו חותנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערוב, לינו-נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך, והשכמתם מחר לדרככם, והלכת לאוהלך.  י ולא-אבה האיש, ללון, ויקם וילך ויבוא עד-נוכח יבוס, היא ירושלים; ועימו, צמד חמורים חבושים, ופילגשו, עימו.  יא הם עם-יבוס, והיום רד מאוד; ויאמר הנער אל-אדוניו, לכה-נא ונסורה אל-עיר-היבוסי הזאת--ונלין בה.  יב ויאמר אליו, אדוניו, לא נסור אל-עיר נוכרי, אשר לא-מבני ישראל הנה; ועברנו, עד-גבעה.  יג ויאמר לנערו, לך ונקרבה באחד המקומות; ולנו בגבעה, או ברמה.  יד ויעברו, וילכו; ותבוא להם השמש, אצל הגבעה אשר לבנימין.  טו ויסורו שם, לבוא ללון בגבעה; ויבוא, ויישב ברחוב העיר, ואין איש מאסף-אותם הביתה, ללון.  טז והנה איש זקן, בא מן-מעשהו מן-השדה בערב, והאיש מהר אפריים, והוא-גר בגבעה; ואנשי המקום, בני ימיני.  יז ויישא עיניו, וירא את-האיש האורח--ברחוב העיר; ויאמר האיש הזקן אנה תלך, ומאיין תבוא.  יח ויאמר אליו, עוברים אנחנו מבית-לחם יהודה עד-ירכתי הר-אפריים--משם אנוכי, ואלך עד-בית לחם יהודה; ואת-בית יהוה, אני הולך, ואין איש, מאסף אותי הביתה.  יט וגם-תבן גם-מספוא, יש לחמורינו, וגם לחם ויין יש-לי ולאמתך, ולנער עם-עבדיך:  אין מחסור, כל-דבר.  כ ויאמר האיש הזקן שלום לך, רק כל-מחסורך עליי; רק ברחוב, אל-תלן.  כא ויביאהו לביתו, ויבל לחמורים; וירחצו, רגליהם, ויאכלו, וישתו.  כב המה, מיטיבים את-ליבם, והנה אנשי העיר אנשי בני-בלייעל נסבו את-הבית, מתדפקים על-הדלת; ויאמרו, אל-האיש בעל הבית הזקן לאמור, הוצא את-האיש אשר-בא אל-ביתך, ונדענו.  כג וייצא אליהם, האיש בעל הבית, ויאמר אליהם, אל-אחיי אל-תרעו נא; אחרי אשר-בא האיש הזה, אל-ביתי--אל-תעשו, את-הנבלה הזאת.  כד הנה בתי הבתולה ופילגשהו, אוציאה-נא אותם וענו אותם, ועשו להם, הטוב בעיניכם; ולאיש הזה לא תעשו, דבר הנבלה הזאת.  כה ולא-אבו האנשים, לשמוע לו, ויחזק האיש בפילגשו, ויוצא אליהם החוץ; ויידעו אותה ויתעללו-בה כל-הלילה, עד-הבוקר, וישלחוה, כעלות השחר.  כו ותבוא האישה, לפנות הבוקר; ותיפול פתח בית-האיש, אשר-אדוניה שם--עד-האור.  כז ויקם אדוניה בבוקר, ויפתח דלתות הבית, וייצא, ללכת לדרכו; והנה האישה פילגשו, נופלת פתח הבית, וידיה, על-הסף.  כח ויאמר אליה קומי ונלכה, ואין עונה; וייקחהא, על-החמור, ויקם האיש, וילך למקומו.  כט ויבוא אל-ביתו, וייקח את-המאכלת ויחזק בפילגשו, וינתחהא לעצמיה, לשנים עשר נתחים; וישלחהא, בכול גבול ישראל.  ל והיה כל-הרואה, ואמר לא-נהייתה ולא-נראתה כזאת, למיום עלות בני-ישראל מארץ מצריים, עד היום הזה; שימו-לכם עליה, עוצו ודברו.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא


יש לך שאלה או הערה?