משנה תורה - ספר קדושה - הלכות מאכלות אסורות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז


הלכות מאכלות אסורות פרק ז

א  האוכל כזית חלב--במזיד, חייב כרת; בשוגג, מביא חטאת קבועה.  ובפירוש בתורה שאינו חייב אלא על שלושה מיני בהמה טהורה בלבד, שנאמר "כל חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו" (ויקרא ז,כג)--בין שאכל מחלב שחוטה, בין שאכל מחלב נבילה וטריפה שלהן.  אבל שאר בהמה וחיה, בין טמאה בין טהורה--חלבה כבשרה.  וכן נפל של שלושה מיני בהמה טהורה, חלבו כבשרו; והאוכל מחלבו כזית, לוקה משום אוכל נבילה.

ב  האוכל מחלב נבילה וטריפה--חייב משום אוכל חלב, ומשום אוכל נבילה וטריפה:  מתוך שנוסף האיסור בבשרה שהיה מותר, נוסף על החלב; ולפיכך לוקה שתיים.

ג  השוחט בהמה ומצא בה שליל--כל חלבו מותר, ואפילו מצאו חי:  מפני שהוא כאבר ממנה.  ואם שלמו לו חודשיו, ומצאו חי--אף על פי שלא הפריס על הקרקע, ואינו צריך שחיטה--חלבו אסור, וחייבין עליו כרת; ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומות האסורין, כשאר הבהמות.

ד  הושיט ידו למעי הבהמה, וחתך מחלב העובר שכלו לו חודשיו, והוציאו--הרי זה חייב עליו כאילו חתכו מחלב האם עצמה, שהחודשים הן הגורמין לאיסור החלב.

ה  שלושה חלבים הן, שחייבין עליהן כרת--חלב שעל הקרב, ושעל שתי הכליות, ושעל הכסלים.  אבל האליה, מותרת באכילה--לא נקראת חלב אלא לעניין קרבן בלבד, כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד לעניין קרבן:  כמו שאתה אומר "חלב הארץ" (בראשית מה,יח), ו"חלב, כליות חיטה" (דברים לב,יד)--שהוא טובם; ולפי שמרימין דברים אלו מן הקרבן לשריפה לה', נקראו חלב--שאין שם דבר טוב, אלא המורם לה'.  ולכך נאמר בתרומת מעשר "בהרימכם את חלבו, ממנו" (במדבר יח,ל; במדבר יח,לב).

ו  חלב שעל המסוס, ושעל בית הכוסות--הוא החלב שעל הקרב; וחלב שבעיקרי הירכות מבפנים--חייבין עליו כרת, והוא החלב שעל הכסלים.  ויש שם חלב על הקיבה--עקום כמו קשת, והוא האסור; וחוט משוך כמו יתר, והוא מותר.  חוטין שבחלב אסורין, ואין חייבין עליהן כרת.

ז  חלב שהבשר חופה אותו, מותר--שעל הכסלים אסר הכתוב, לא שבתוך הכסלים; וכן חלב שעל הכליות נאסר, לא שבתוך הכליות.  ואף על פי כן נוטל אדם לובן שבתוך הכליה, ואחר כך אוכל אותה; ואינו צריך לחטט אחריו.

ח  יש כמו שתי פתילות של חלב בעיקרי המותניים, סמוך לראש הירך--כשהבהמה חויה, חלב זה נראה במעיים, וכשתמות, ידבק הבשר בבשר ויתכסה חלב זה ואינו נראה עד שיתפרק הבשר מן הבשר; ואף על פי כן הרי זה אסור, שאין זה חלב שהבשר חופה אותו.  וכל מקום שתמצא בו החלב תחת הבשר, והבשר מקיף אותו מכל סביביו ולא ייראה עד שייקרע הבשר--הרי זה מותר.

ט  חלב הלב, וחלב המעיים והן הדקין המלופפין--כולן מותרין, והרי הן כשומן שהוא מותר:  חוץ מראש המעי הסמוך לקיבה, שהיא תחילת בני מעיים--שצריך לגרוד החלב שעליו, וזה הוא חלב שעל הדקין שאסור.  ויש מן הגאונים שיאמר שראש המעי הזה שצריך לגורדו, הוא המעי שייצא בו הראי שהוא סוף המעיים.

י  יש בגוף הבהמה חוטין וקרומות שהן אסורין--מהן משום חלב, ומהן משום דם.  וכל חוט או קרום שהוא אסור משום "כל דם, לא תאכלו" (ויקרא ג,יז; ויקרא ז,כו)--צריך לנוטלו, ואחר כך ימלוח ויבשל הבשר כמו שאמרנו:  ואם חתכו ומלחו, אינו צריך לנוטלו; ואם לצלי הוא, אינו צריך לנוטלו.  וכל חוט או קרום שהוא אסור משום "כל חלב" (ויקרא ג,יז; ויקרא ז,כג)--בין לצלי בין לבישול, צריך לנוטלו מן הבהמה.

יא  חמישה חוטין יש בכסלים, שלושה מן הימין ושניים מן השמאל:  השלושה שמן הימין, מתפצל כל אחד מהם לשניים שניים; והשניים שמן השמאל, מתפצלין לשלושה שלושה.  וכולן, משום חלב; וחוטי הטחול וחוטי הכליות, משום חלב.

יב  וכן קרום שעל הטחול, וקרום שעל הכסלים, וקרום שעל הכליות--אסורין משום חלב.  וקרום שעל דד הטחול, חייבין עליו כרת; ושאר הקרום אסור, ואין חייבין עליו.

יג  [יב] ושני קרומות יש לכליה--העליון, חייבין עליו כרת כחלב שעל הכליה; והתחתון, הרי הוא כשאר קרומות וחוטין שהן אסורין ואין בהן כרת.

יד  [יג] חוטי הלב, וחוטי היד, וחוטי העוקץ, וחוטי הלחי התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן, וכן החוטין הדקין שהן בתוך חלב הדקין כמו בית עכביש מסובכין זה בזה, וקרום שעל המוח שבקודקוד, וקרום שעל הביצים--הכול אסורין משום דם.

טו  [יד] ביצי גדי או טלה שלא השלים שלושים יום, מותר לבשלן בלא קליפה.  לאחר שלושים יום--אם נראו בהן חוטין דקין אדומין--בידוע שהלך בהן הדם, ולא יבשל עד שיקלוף, או עד שיחתוך וימלוח, כמו שביארנו; ואם עדיין לא נראו בהן החוטין האדומין, מותרין.  [טו] וכל בני מעיים שהמאכל סובב בחללן, אין מחזיקין בהן דם.

טז  ייראה לי שכל אלו החוטין והקרומות, איסורן מדברי סופרים.  ואם תאמר שהן אסורין מן התורה, בכלל "כל חלב" (ויקרא ג,יז; ויקרא ז,כג) "וכל דם" (ויקרא ג,יז; ויקרא ז,כו)--אין לוקין עליהן אלא מכת מרדות; ויהיו כחצי שיעור, שהוא אסור מן התורה ואין לוקין עליו.

יז  אין מולחין חלבים עם הבשר, ולא מדיחין חלבים עם הבשר.  וסכין שחתך בה חלבים, לא יחתוך בה בשר; וכלי שהדיח בו חלבים, לא ידיח בו בשר.  לפיכך צריך הטבח להתקין לו שלוש סכינין--אחת ששוחט בה, ואחת שמחתך בה בשר, ואחת שמחתך בה חלבים.  [יח] ואם דרך אותו מקום שידיח הטבח הבשר בחנות--צריך להתקין שני כלים של מים, אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים.

יח  [יט] ואסור לטבח לפרוס חלב הכסלים על הבשר, כדי לנאותו--שהקרום שעל החלב דק, ויתמעך ביד הטבח ויזוב החלב וייבלע בבשר.  וכל הדברים האלו, אסור לעשותן; ואם נעשו, לא נאסר הבשר, ואין מכין את העושה, אלא מלמדין אותו שלא יעשה.

יט  [כ] וכן אין מולחין את הבשר קודם שיסיר ממנו הקרומות והחוטין האסורין; ואם מלח, מסירן אחר שנמלחו:  ואפילו היה בהן גיד הנשה--מסירו אחר שנמלח, ומבשל.

כ  [כא] וטבח שדרכו לנקות הבשר, ונמצא אחריו חוט או קרום--מלמדין אותו, ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין.

כא  אבל אם נמצא אחריו חלב--אם היה כשעורה, מעבירין אותו; ואם נמצא אחריו כזית חלב, אפילו במקומות הרבה--מכין אותו מכת מרדות, ומעבירין אותו:  מפני שהטבח נאמן על החלב.


משנה תורה - ספר קדושה - הלכות מאכלות אסורות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז


יש לך שאלה או הערה?