משנה תורה - ספר נזקים - הלכות נזקי ממון - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


הלכות נזקי ממון פרק ה

א  בהמה שהייתה רועה, ונפשה ונכנסה בשדות ובכרמים--אף על פי שעדיין לא הזיקה, מתרין בבעליה שלושה פעמים.  אם לא שמר בהמתו, ולא מנעה מלתעות--יש רשות לבעל השדה לשחוט אותה שחיטה כשרה, ואומר לבעליה בואו ומכרו בשר שלכם:  מפני שאסור לאדם להזיק, ולשלם מה שהזיק; אפילו לגרום הנזק אסור.

ב  לפיכך אסרו חכמים לגדל בהמה דקה וחיה דקה בארץ ישראל במקום השדות והכרמים, אלא ביערים ובמדברות שבארץ ישראל.  ומגדלין בסוריה, בכל מקום.

ג  עשרה תנאים התנה יהושוע ובית דינו בשעה שחילק את הארץ, ואלו הן:  (א) התנה שמרעין בהמה דקה ביערים שאילניהן גסין, אבל אין מרעין שם בהמה גסה.  ויער שאילניו דקים, אין מרעין בו לא גסה ולא דקה אלא מדעת בעליו.

ד  (ב) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר ללקט עצים משדה חברו:  והוא, שיהיו עצים פחותים וקרובים להיות קוצים כגון היזמי והיגי.  והוא, שיהיו לחים ומחוברין; ובלבד, שלא ישרש.  אבל שאר עצים אסור.

ה  (ג) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר ללקט עשבים העולין מאליהן בכל מקום, חוץ משדה תלתן שזרעה לבהמה.

ו  (ד) וכן התנה שיהיה אדם קוטם נטיעה בכל מקום, חוץ מגרופייות של זית; ואינו קוטם מן האילנות אלא כזית וכביצה.  ובקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה; ובשאר האילן מחובו של אילן, לא מחודו.  וכשהתיר לקטום, לא התיר אלא מחדש שאינו עושה פירות; אבל לא מישן שעושה פירות.  ואינו קוטם אלא ממקום שאינו רואה פני חמה.

ז  (ה) וכן התנה שהמעיין היוצא בתחילה--בני אותה העיר שיצא בגבולם מסתפקין ממנו, אף על פי שאין עיקרו בחלקם; ואין לאחרים להסתפק עימהם ממנו.

ח  (ו) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר לצוד דגים מים טבריה:  והוא, שיצוד בחכה בלבד; אבל לא יפרוש קלע ויעמיד ספינה שם, אלא בני השבט שהגיע אותו הים בחלקם.

ט  (ז) וכן התנה שכל אדם שצריך לנקביו--מסתלק מן הדרך ונכנס אחורי הגדר שפגע בו ונפנה שם, ואפילו בשדה מלאה כרכום; ונוטל משם צרור, ומקנח.

י  (ח) וכן התנה שכל התועה בין הכרמים וכיוצא בהן--מפסג ועולה מפסג ויורד, עד שייצא לדרכו.

יא  (ט) וכן התנה שבזמן שירבה הטיט בדרכי הרבים או נקיעי מים--יש לעוברי דרכים להסתלק לצדדי הדרכים ומהלכין שם, אף על פי שהן מהלכין בדרך שיש לה בעלים.

יב  (י) וכן התנה שמת מצוה קונה מקומו, ונקבר במקום שיימצא בו:  והוא שלא יהיה מוטל על המצר, ולא בתוך תחום המדינה; אבל אם נמצא על המצר, או שהיה בתוך התחום--מביאו לבית הקברות.

יג  [ד] שלמה תיקן שיהיו עוברי דרכים מותרין בימות החמה להלך בשבילין שיש להן בעלים, עד שתרד רביעה שנייה.  [ה] ותקנות אלו נוהגות בכל מקום, אפילו בחוצה לארץ; [ו] ומשיירד הטל בבבל, אסור להלך בשבילין שיש להן בעלים.

יד  [ז] אף על פי שאין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, מותר לשהותה קודם לרגל שלושים יום, וקודם למשתה בנו שלושים יום; והטבח לוקח ושוחט, לוקח ומשהה עד שישחוט מעט מעט:  ובלבד, שלא תצא ותרעה בעדר; אלא כל המשהה משהה בתוך ביתו, כדי שלא תזיק.  [ח] וכבר עשו בבל כארץ ישראל לאסור בה גידולי בהמה דקה וחיה דקה, מפני שהיו רוב השדות והכרמים שם באותן הימים של ישראל.

טו  [ט] וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום, ולא את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת.  אבל מגדל הוא כלבים בעיר הסמוכה לספר, ביום קושרו ובלילה מתירו.  ואמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים, מפני שהיזקן מרובה ומצוי.

טז  [י] רועה שעשה תשובה--אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד.  וכן מי שנפלו לו כלבים וחזירים בירושה--אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מעט מעט.


משנה תורה - ספר נזקים - הלכות נזקי ממון - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


יש לך שאלה או הערה?