משנה תורה - ספר שופטים - הלכות עדות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב


הלכות עדות פרק י

א  הרשעים פסולין לעדות מן התורה, שנאמר "אל תשת ידך עם רשע, להיות עד חמס" (שמות כג,א); מפי השמועה למדו, אל תשת רשע עד.  ואפילו עד כשר שידע בחברו שהוא רשע, ואין הדיינין מכירין רשעו--אסור לו להעיד עימו, אף על פי שהיא עדות אמת:  מפני שמצטרף עימו; ונמצא זה הכשר השית ידו עם הרשע, עד שנתקבלה עדותו.

ב  ואין צריך לומר עד כשר שהוא יודע בעדות לחברו, וידע שהעד השני שעימו עד שקר--שאסור לו להעיד, שנאמר "אל תשת ידך עם רשע" (שמות כג,א).

ג  [ב] איזה הוא רשע:  כל מי שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות--הרי זה רשע, ופסול לעדות, שהרי התורה קראה למחוייב מלקות רשע, שנאמר "והיה אם בן הכות, הרשע" (דברים כה,ב).  ואין צריך לומר למחוייב מיתת בית דין--שהוא פסול, שנאמר "אשר הוא רשע למות" (במדבר לה,לא).

ד  [ג] עבר על עבירה שחייבין עליה מלקות מן התורה, הרי זה פסול מן התורה; ואם היה החיוב שבה מדבריהם, הרי זה פסול מדבריהם.

ה  כיצד:  אכל בשר בהמה בחלב, או שאכל נבילות ושקצים וכיוצא בהן, בין לתיאבון בין להכעיס, או שחילל את יום טוב ראשון, או שלבש שעטנז, שהוא שווע או טווי או נווז--הרי זה פסול לעדות מן התורה.

ו  אבל אם אכל בשר עוף בחלב, או שחילל יום טוב שני של גלייות, או שלבש בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן וכיוצא בו--הרי זה פסול לעדות מדבריהם.  וכבר מנינו כל עבירה שחייבין עליה מלקות; וכבר נתבאר בכל מצוה ומצוה דברים שאיסורן מן התורה, ודברים שאיסורן מדבריהם.

ז  [ד] ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות, אף על פי שהן בני תשלומין, ואינן בני מלקייות.  הואיל ולוקחין ממון שאינו שלהם בחמס--פסולין, שנאמר "כי יקום עד חמס" (דברים יט,טז):  כגון הגנבים והגזלנים--אף על פי שהחזיר--הרי הוא פסול לעדות, מעת שגנב או גזל.

ח  וכן עד זומם--אף על פי שהוזם בעדות ממון, ושילם--הרי זה פסול מן התורה, לכל עדות.  ומאימתיי הוא נפסל:  מעת שהעיד בבית דין--אף על פי שלא הוזם על אותה עדות, אלא אחר כמה ימים.

ט  וכן המלווה בריבית--אחד הלווה, ואחד המלווה--שניהם פסולין לעדות:  אם ריבית קצוצה עשו, הרי הן פסולין לעדות מן התורה; ואם אבק ריבית עשו, הרי הן פסולין מדבריהם.

י  וכן כל העובר על גזל של דבריהם, הרי הוא פסול מדבריהם.  כיצד:  החמסנים, והן הלוקחין קרקע או מיטלטלין שלא ברצון הבעלים--אף על פי שנותנין הדמים, הרי אלו פסולין מדבריהם.

יא  וכן הרועים--אחד רועה בהמה דקה, ואחד רועה בהמה גסה של עצמן--הרי אלו פסולין:  שחזקתן פושטין בגזל, ומניחים בהמתן לרעות בשדות ובפרדסים; ולפיכך סתם רועה פסול.  ומגדלי בהמה דקה בארץ ישראל, פסולין; אבל בחוצה לארץ, כשרין.  ומותר לגדל בהמה גסה, בכל מקום.

יב  וכן המוכסין, סתמן פסולין--מפני שחזקתן ליקח יותר מדבר הקצוב להם בדין המלכות, ולוקחין היתר לעצמן.  אבל גבאי מנת המלך, סתמן כשרין; ואם נודע שלקחו אפילו פעם אחת, יתר מן הראוי להם לגבות--הרי אלו פסולין.

יג  וכן מפריחי יונים ביישוב--פסולין, מפני שחזקתן שגוזלין יונים של אחרים בחינם.  וכן סוחרי שביעית--והם בני אדם שיושבין בטילין, וכיון שבאה שביעית, פושטים זרועותיהן, ומתחילין לישא וליתן בפירות--שחזקת אלו שהן אוספין פירות שביעית, ועושין בהן סחורה.

יד  וכן המשחק בקוביה--והוא, שלא תהיה לו אומנות אלא היא--הואיל ואינו עוסק ביישוב העולם, הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביה, שהוא אבק גזל.  ולא בקוביה בלבד אמרו, אלא אפילו בקליפי אגוזים וקליפי רימונים.

טו  וכן לא יונים בלבד אמרו, אלא אפילו הממירין בבהמה חיה ועוף, ואמרו כל הקודם את חברו או כל הנוצח את חברו, ייטול בעליו את שניהן, וכן כל כיוצא בשחוק זה--והוא, שלא תהיה לו אומנות אלא שחוק זה--הרי זה פסול.  וכל אלו פסולין מדבריהם.

טז  [ה] אריס שלקח דבר מועט מן הפירות שביכרו בימי ניסן וימי תשרי, קודם שתיגמר מלאכתן--אף על פי שלקח שלא מדעת בעל השדה--אינו גנב, וכשר לעדות:  שאין בעל השדה מקפיד על זה.  וכן כל כיוצא בזה.


משנה תורה - ספר שופטים - הלכות עדות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב


יש לך שאלה או הערה?