משנה תורה - ספר שופטים - הלכות עדות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב


הלכות עדות פרק יג

א  הקרובים פסולין לעדות דין תורה, שנאמר "לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות" (דברים כד,טז).  מפי השמועה למדו, שבכלל לאו זה, שלא יומתו אבות על פי בנים, ולא בנים על פי אבות; והוא הדין, לשאר הקרובים.

ב  אין פסול בדין תורה, אלא קרובים ממשפחת אב בלבד.  והם האב עם הבן, והבן עם האב, והאחין מן האב זה עם זה, ובניהם זה עם זה; ואין צריך לומר, הדוד עם בן אחיו.  אבל שאר הקרובים מן האם, או מדרך האישות--כולן פסולין מדבריהם.

ג  [ב] הגרים אינן בדין הקרובים--אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו, מעידים זה לזה:  שהגר שנתגייר, כקטן שנולד הוא חשוב.

ד  [ג] האחים זה עם זה, בין מן האב בין מן האם--הרי הן ראשון בראשון; ובניהם זה עם זה, שני בשני; ובני בניהם זה עם זה, שלישי בשלישי.  [ד] ולעולם שלישי בראשון כשר, ואין צריך לומר שלישי בשני.

ה  אבל שני בשני, ואין צריך לומר שני בראשון--שניהם פסולין.  [ה] והאב עם בנו, כראשון בראשון.  לפיכך האב עם בן בנו, פסול; ועם בן בן בנו, שהוא רביעי ממנו--כשר, מפני שהוא שלישי בראשון.

ו  וכן הדרך בנקבות.  כיצד:  שתי אחיות או אח ואחותו, בין מן האב בין מן האם--הרי הן ראשון בראשון; בניהם, בין זכרים בין נקבות--שני בשני; בני בניהם, או בנות בניהם--שלישי בשלישי.  כדרך שאתה מונה בזכרים, דור ראשון ושני ושלישי--כך מנה בנקבות.

ז  [ו] כל אישה שאתה פסול לה--כך אתה פסול לבעלה, שהבעל כאשתו.  וכל בעל שאתה פסול לו--כך אתה פסול לאשתו, שהאישה כבעלה.

ח  [ז] כל שתי נשים שהן זו עם זו שני בשני, בעליהן מעידין זה לזה; אבל אם היו ראשון בראשון, כגון שלקח זה אישה וזה בתה--אין מעידין זה לזה.  [ח] וכן בעלי אחיות--פסולין זה לזה, והרי הן כראשון בראשון.  [ט] וכן לא יעיד לבן אחות אשתו, ולא לבעל בת אחות אשתו; אבל מעיד הוא לבן בעל אחות אשתו שיש לו מאישה אחרת.

ט  [י] כל איש שאין אתה מעיד לו, מפני שהוא בעל קרובתך--הרי אתה מעיד לשאר קרוביו, כגון בניו ואחיו.  וכן כל אישה שאין אתה מעיד לה, מפני שהיא אשת קרובך--הרי אתה מעיד לשאר קרוביה.  [יא] ואבי חתן ואבי כלה, מעידין זה לזה.

י  [יב] אחי האח מן האם--מעידין זה לזה, שהרי אין ביניהן קריבה כלל.  כיצד:  רחל שנישאת ליוסף, וילדה ממנו ראובן, והיה ליוסף בן מאישה אחרת, והוא מנשה, ונישאת לשמעון, וילדה ממנו יהודה--הרי מנשה ויהודה מעידין זה לזה.

יא  [יג] האיש עם אשתו, כראשון בראשון; לפיכך אינו מעיד לא לבנה, ולא לאשת בנה, ולא לבעל בתה, ולא לאביה, ולא לאימה, ולא לבעל אימה, ולא לאשת אביה.

יב  [יד] אשתו ארוסה--אף על פי שעדיין לא נגמרה האישות, הרי היא לו כנשואה לעניין עדות.

יג  במה דברים אמורים, בארוסתו עצמה, שאינו מעיד לה.  אבל אם העיד לקרובי ארוסתו, כגון בעל אחותה או בנה ובתה וכיוצא בהן--אין פוסלין אותן, עד שיישאנה.

יד  [טו] זה שפסלה תורה עדות הקרובים--לא מפני שהן בחזקת אוהבים זה את זה, שהרי אינו מעיד לו לא לטובתו ולא לרעתו; אלא גזירת הכתוב היא.  לפיכך האוהב והשונא כשר לעדות, אף על פי שהוא פסול לדיינות, שלא גזרה תורה אלא על הקרובים.


משנה תורה - ספר שופטים - הלכות עדות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב


יש לך שאלה או הערה?