תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ


שמות פרק ט

א ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה; ודיברת אליו, כה-אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדוני.  ב כי אם-מאן אתה, לשלח, ועודך, מחזיק בם.  ג הנה יד-יהוה הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים, בבקר ובצאן--דבר, כבד מאוד.  ד והפלה יהוה--בין מקנה ישראל, ובין מקנה מצריים; ולא ימות מכל-לבני ישראל, דבר.  ה וישם יהוה, מועד לאמור:  מחר, יעשה יהוה הדבר הזה--בארץ.  ו ויעש יהוה את-הדבר הזה, ממוחרת, וימת, כול מקנה מצריים; וממקנה בני-ישראל, לא-מת אחד.  ז וישלח פרעה--והנה לא-מת ממקנה ישראל, עד-אחד; ויכבד לב פרעה, ולא שילח את-העם.  {פ}

ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרון, קחו לכם מלוא חופניכם, פיח כבשן; וזרקו משה השמיימה, לעיני פרעה.  ט והיה לאבק, על כל-ארץ מצריים; והיה על-האדם ועל-הבהמה, לשחין פורח אבעבועות--בכל-ארץ מצריים.  י ויקחו את-פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרוק אותו משה, השמיימה; ויהי, שחין אבעבועות, פורח, באדם ובבהמה.  יא ולא-יכלו החרטומים, לעמוד לפני משה--מפני השחין:  כי-היה השחין, בחרטומים ובכל-מצריים.  יב ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא שמע אליהם:  כאשר דיבר יהוה, אל-משה.  {ס}

יג ויאמר יהוה, אל-משה, השכם בבוקר, והתייצב לפני פרעה; ואמרת אליו, כה-אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדוני.  יד כי בפעם הזאת, אני שולח את-כל-מגפותיי אל-ליבך, ובעבדיך, ובעמך--בעבור תדע, כי אין כמוני בכל-הארץ.  טו כי עתה שלחתי את-ידי, ואך אותך ואת-עמך בדבר; ותיכחד, מן-הארץ.  טז ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור, הראותך את-כוחי; ולמען ספר שמי, בכל-הארץ.  יז עודך, מסתולל בעמי, לבלתי, שלחם.  יח הנני ממטיר כעת מחר, ברד כבד מאוד, אשר לא-היה כמוהו במצריים, למן-היום היווסדה ועד-עתה.  יט ועתה, שלח העז את-מקנך, ואת כל-אשר לך, בשדה:  כל-האדם והבהמה אשר-יימצא בשדה, ולא ייאסף הביתה--וירד עליהם הברד, ומתו.  כ הירא את-דבר יהוה, מעבדי פרעה--הניס את-עבדיו ואת-מקנהו, אל-הבתים.  כא ואשר לא-שם ליבו, אל-דבר יהוה--ויעזוב את-עבדיו ואת-מקנהו, בשדה.  {פ}

כב ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-השמיים, ויהי ברד, בכל-ארץ מצריים:  על-האדם ועל-הבהמה, ועל כל-עשב השדה--בארץ מצריים.  כג ויט משה את-מטהו, על-השמיים, ויהוה נתן קולות וברד, ותיהלך אש ארצה; וימטר יהוה ברד, על-ארץ מצריים.  כד ויהי ברד--ואש, מתלקחת בתוך הברד:  כבד מאוד--אשר לא-היה כמוהו בכל-ארץ מצריים, מאז הייתה לגוי.  כה ויך הברד בכל-ארץ מצריים, את כל-אשר בשדה, מאדם, ועד-בהמה; ואת כל-עשב השדה הכה הברד, ואת-כל-עץ השדה שיבר.  כו רק בארץ גושן, אשר-שם בני ישראל--לא היה, ברד.  כז וישלח פרעה, ויקרא למשה ולאהרון, ויאמר אליהם, חטאתי הפעם:  יהוה, הצדיק, ואני ועמי, הרשעים.  כח העתירו, אל-יהוה, ורב, מהיות קולות אלוהים וברד; ואשלחה אתכם, ולא תוסיפון לעמוד.  כט ויאמר אליו, משה, כצאתי את-העיר, אפרוש את-כפיי אל-יהוה; הקולות יחדלון, והברד לא יהיה-עוד, למען תדע, כי ליהוה הארץ.  ל ואתה, ועבדיך:  ידעתי--כי טרם תיראון, מפני יהוה אלוהים.  לא והפשתה והשעורה, נוכתה:  כי השעורה אביב, והפשתה גבעול.  לב והחיטה והכוסמת, לא נוכו:  כי אפילות, הנה.  לג וייצא משה מעם פרעה, את-העיר, ויפרוש כפיו, אל-יהוה; ויחדלו הקולות והברד, ומטר לא-ניתך ארצה.  לד וירא פרעה, כי-חדל המטר והברד והקולות--ויוסף לחטוא; ויכבד ליבו, הוא ועבדיו.  לה ויחזק לב פרעה, ולא שילח את-בני ישראל:  כאשר דיבר יהוה, ביד-משה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ


יש לך שאלה או הערה?