משנה תורה - ספר קניין - הלכות שכנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


הלכות שכנים פרק ו

א  כופין בני העיר זה את זה לעשות חומה דלתיים ובריח לעיר, ולבנות להן בית הכנסת, ולקנות ספר תורה נביאים וכתובים כדי שיקרא בהן כל מי שירצה לקרות מן הציבור.

ב  מי שלקח עיר בארץ ישראל, כופין אותו בית דין ליקח לו דרך מארבע רוחותיה משום יישוב ארץ ישראל.  וכופין בני בקעה זה את זה לעשות ביניהם חריץ ובן חריץ.

ג  מי שיש לו חצר בעיר אחרת, בני העיר משעבדין אותו לחפור עימהם בורות שיחין ומערות ואמת המים; אבל בשאר כל הדברים, אין משעבדין אותו.  ואם היה שרוי עימהם באותה העיר, משעבדין אותו על הכול.

ד  כשהן גובין מאנשי העיר לבנות החומה, גובין לפי קריבת הבתים מן החומה:  כל הסמוך לחומה, נותן יתר.  [ה] וכל הדר בעיר שנים עשר חודש, או שקנה בה בית דירה--נותן עם בני העיר בכל הדברים שצריכין לתיקון החומה והדלתות ושכר הפרשין השומרין את המדינה, וכל כיוצא באלו מדברים ששומרין את העיר.

ה  [ו] כל הדברים שצריכין לשמירת העיר--לוקחין מכל אנשי העיר, ואפילו מן היתומים:  חוץ מתלמידי חכמים, לפי שאין תלמידי החכמים צריכין שמירה--התורה שומרתן.  אבל לתיקון הדרכים והרחובות, אפילו מן החכמים.  ואם כל העם יוצאין ומתקנין בעצמן--לא ייצאו תלמידי חכמים עימהן, שאין דרך תלמידי חכמים להזדלזל בפני עמי הארץ.

ו  [ז] היו חופרין נהר להביא בו מים למדינה--גובין אף מן היתומים, שזו זכות להם כדי שישקו ממנו שדותיהם וכרמיהם; לפיכך אם אירע להם דבר, ולא באו המים, הואיל ולא נהנו היתומים, מחזירין להם כל מה שנלקח מהן.  וכן כל כיוצא בזה.

ז  [ח] כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט, ולא בורסי, ולא אחד מבעלי אומנייות.  היה שם במבוי אחד מבני המבוי אומן, ולא מיחו בו, או שהייתה שם מרחץ או חנות או ריחיים, ובא חברו ועשה מרחץ אחרת בצידו או טחון אחרת--אינו יכול למונעו מפניו ולומר לו אתה פוסק חיי.  ואפילו היה מבני מבוי אחר--אינן יכולין למונעו, שהרי יש ביניהם אותה אומנות.

ח  אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה, או מרחץ בצד מרחץ של זה--יש להן למונעו.  ואם היה נותן עימהם מנת המלך, אינו יכול למונעו.

ט  רוכלין המחזירין בעיירות, אין בני העיירות יכולין לעכבן, שתקנת עזרא היא שיהיו מחזירין, כדי שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל.  אבל אינן קובעין מקום ויושבין בו, אלא מדעת בני העיר; ואם תלמיד חכמים הוא, קובע בכל מקום שירצה.

י  הסוחרים שמביאין סחורתם למכור בתוך העיירות, בני העיר מעכבין עליהם.  ואם מכרו ביום השוק בלבד, אין מונעין אותם:  והוא, שימכרו בשוק; אבל לא יחזרו על הפתחים, אפילו ביום השוק.  ואם יש להן מלווה בעיר--מוכרין כדי פרנסתם, אפילו בלא יום השוק, עד שיפרעו את חובן, וילכו להן.

יא  אחד מבני מבוי שאינו מפולש שביקש ליעשות רופא, אומן, או גרדי, או מלמד תינוקות של גויים--בני מבוי מעכבין עליו, מפני שמרבה עליהם הנכנסין והיוצאין.  וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין--לא ישכירנו לא לרופא, ולא לאומן, ולא לגרדי, ולא לסופר יהודי שכותב השטרות, ולא למלמד תינוקות של גויים.

יב  חנות שבחצר, יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו, אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין, אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק.  אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו, אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הריחיים, שהרי החזיק לעשות כן.

יג  וכן יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו, ואין השותפין יכולין למחות בידו ולומר לו, אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן.

יד  [יג] מי שיש לו בור לפנים מביתו של חברו--נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין, ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין; ואינו מכניס בהמתו ומשקה מבורו, אלא ממלא ומשקה מבחוץ.  ושניהם עושין פותחת על הבור--בעל הבור, כדי לשמור את מימיו, ובעל חצר, משום חשד אשתו שלא תיכנס לשם אלא מדעתו.

טו  [יד] מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חברו--נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין, ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין.  ואין מכניס לתוכה תגרים, ולא ייכנס מתוכה לשדה אחרת.  והחיצון זורע את הדרך.

טז  החזירו את הדרך מן הצד מדעת שניהם--הרי זה נכנס בשעה שהוא רוצה, ויוצא בשעה שהוא רוצה; ומכניס לתוכה תגרים, ולא ייכנס מתוכה לשדה אחרת.  וכל אחד מהן יש לו לעכב על חברו בזריעת הדרך שנתנו מן הצד.


משנה תורה - ספר קניין - הלכות שכנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


יש לך שאלה או הערה?