משנה תורה - ספר נשים - הלכות אישות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


הלכות אישות פרק ז

א  האומר לאישה, הרי את מקודשת לי, על מנת שירצה אבי--רצה האב, מקודשת; לא רצה, או ששתק, או שמת קודם שישמע הדבר--אינה מקודשת.  על מנת שלא ימחה אבי--שמע ומיחה, אינה מקודשת; לא מיחה, או שמת--הרי זו מקודשת.  מת הבן, ואחר כך שמע האב--מלמדין את האב שיאמר איני רוצה, כדי שלא יהא שם קידושין, ולא תיפול לפני יבם.

ב  האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שיש לי מאתיים זוז, או בית כור עפר--אם יש שם עדים שיש לו, הרי זו מקודשת; ואם אין לו, הרי זו מקודשת מספק--שמא יש לו, והוא אומר אין לו כדי לקלקלה.

ג  הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שיש לי מאתיים זוז, או בית כור עפר במקום פלוני--אם יש לו באותו מקום, מקודשת; ואם אין לו באותו מקום שאמר, הרי זו מקודשת מספק--שמא יש לו שם, והוא מתכוון לקלקלה.

ד  הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שאראך מאתיים זוז, או בית כור עפר--הרי זו מקודשת, ויראנה; הראה הזוזים ביד אחרים, או שהראה בית כור עפר בשדה אחרים--אינה מקודשת, עד שיראנה משלו.  לקח המעות במלווה, או בשותפות, או ששכר השדה, או לקחה באריסות והראה--אינה מקודשת, עד שיראנה משלו:  שמשמע שאראך, שאראך שעימי לעצמי דבר זה שאמרתי לך.

ה  היה לו בית כור עפר, והיה בו נקעים עמוקים עשרה טפחים, או סלעים גבוהים עשרה טפחים--אם היו הנקעים מלאים מים--הרי הן כסלעים ואין נמדדין עימו, מפני שאינן ראויין לזריעה; ואם אינן מלאין מים--נמדדין עימו, מפני שהן ראויין לזריעה.

ו  האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שאין עלייך נדרים, ונמצאו עליה אחד משלושה נדרים אלו--שלא תאכל בשר, או שלא תשתה יין, או שלא תתקשט במיני צבעונין--אינה מקודשת; נמצא עליה נדר חוץ מאלו--אף על פי שהוא אומר מקפיד אני אפילו על זה, הרי זו מקודשת.  ואם אמר לה, על מנת שאין עלייך כל נדר--אפילו נמצאת שנדרה שלא תאכל חרובין, אינה מקודשת.

ז  האומר לאישה הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שאין ביך מומין, ונמצא בה אחד מן המומין הפוסלין בנשים--אינה מקודשת; נמצא בה מום אחר חוץ מאותן המומין--אף על פי שאמר מקפיד אני אפילו על זה, הרי זו מקודשת.

ח  ומה הן המומין הפוסלין בנשים--כל המומין הפוסלין בכוהנים, פוסלין בנשים; ובהלכות ביאת המקדש, יתבארו כל מומי הכוהנים.  ויותר עליהן בנשים--ריח הרע, וזיעה, וריח הפה, וקול עבה, ודדין גסין מחברותיה טפח, וטפח בין דד לדד, ונשיכת כלב ונעשה המקום צלקת; ושומה שעל הפדחת, אפילו הייתה קטנה ביותר, ואפילו קרובה משיער ראשה ואף על פי שאין בה שיער, וזו היא השומה שיתרה באישה על הכוהנים.

ט  אבל אם הייתה שומה שיש בה שיער בשאר הפנים, או שומה גדולה כאיסר אף על פי שאין בה שיער--הרי זה מום, בין בכוהנים בין בנשים.

י  [ח] המקדש אישה סתם, ונמצא בה אחד מן המומין הפוסלין בנשים, או נמצא עליה אחד משלושה נדרים--הרי זו מקודשת מספק.

יא  קידשה על מנת שאין עליה נדרים, והיו עליה נדרים, והלכה אצל חכם והתיר לה--הרי זו מקודשת; [ט] קידשה על מנת שאין בה מומין, והיו בה מומין, והלכה אצל רופא וריפא אותה--אינה מקודשת.  אבל אם התנה האיש שאין עליו נדרים, ושאין בו מומין, והיו עליו נדרים, והיו בו מומין, והלך אצל חכם והתירו, אצל רופא וריפאו--הרי זו מקודשת:  שאין לאיש גנאי במומין שכבר נרפאו, ואין האישה מקפדת על זאת.

יב  [י] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שאתן ליך מאתיים זוז מכאן ועד שלושים יום--אם נתן לה בתוך שלושים יום, מקודשת; ואם עברו השלושים ולא נתן, אינה מקודשת.

יג  הרי את מקודשת לי בזוזים אלו, לאחר שלושים יום--אף על פי שנתאכלו המעות בתוך שלושים יום, הרי זו מקודשת לאחר השלושים; ואם חזר בו בתוך השלושים, או חזרה היא--אינה מקודשת.

יד  [יא] בא שני וקידשה בתוך השלושים יום, הרי זו מקודשת לשני לעולם--לפי שבשעה שקידשה השני, לא הייתה מקודשת, ותפסו בה קידושי שני, ונעשת אשת איש; ולאחר השלושים יום, כשיבואו קידושי ראשון, ימצאו אותה אשת איש, ונמצא הראשון כמי שקידש אשת איש שאין הקידושין תופסין בה.

טו  [יב] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלושים יום בדינר זה, ובא אחר וקידשה בתוך השלושים--הרי זו מקודשת מספק לשניהם; לפיכך שניהם נותנין גט, בין בתוך השלושים יום בין לאחר השלושים יום.

טז  הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלושים יום, ובא אחר ואמר לה, הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר עשרים יום, ובא אחר ואמר לה, הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר עשרה ימים, אפילו הן מאה על הסדר הזה--קידושי כולן תופסין בה; וצריכה גט מכל אחד ואחד, מפני שהיא מקודשת לכולן בספק.

יז  [יג] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני, כלומר שלא תיאסר עליו, אלא תהיה אשת איש על כל העולם ולפלוני כפנויה--הרי זו ספק מקודשת.  אבל אם אמר לה, הרי את מקודשת לי, על מנת שתהיי מותרת לפלוני--הרי זו מקודשת; ותהיה אסורה על אותו פלוני כשאר העם, מפני שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו.

יח  [יד] הנותן שתי פרוטות לאישה ואמר לה, הרי את מקודשת לי היום באחת, ובאחת לאחר שאגרשך--הרי זו מקודשת; וכשיגרש אותה, תהיה מקודשת--עד שיגרש אותה פעם שנייה, מן קידושי פרוטה שנייה.

יט  אבל האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בזה לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותיך--אינה מקודשת, מפני שאינו יכול עתה לקדשה.

כ  [טו] האומר ליבמה, הרי את מקודשת לי בזה לאחר שיחלוץ ליך יבמיך--הרי זו מקודשת מספק, הואיל ואילו קידשה עתה, היו קידושין תופסין בה מספק.

כא  [טז] האומר לחברו, אם ילדה אשתך נקבה, הרי היא מקודשת לי בזה--לא אמר כלום; ואם הייתה אשת חברו מעוברת והוכר העובר, הרי זו מקודשת.  וייראה לי, שצריך לחזור ולקדש אותה מאביה אחר שתיוולד, כדי שיכניס אותה בקידושין שאין בהן דופי.

כב  [יז] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי במאה דינר, ונתן לה אפילו דינר אחד--הרי זו מקודשת משלקחה הדינר, והוא ישלים לה את השאר:  שזה כמי שאמר לה, הרי את מקודשת לי בדינר זה, על מנת שאשלים ליך מאה דינר--שהיא מקודשת לו מעכשיו.

כג  במה דברים אמורים, בשאמר לה במאה דינר סתם.  אבל אם פירש ואמר לה, הרי את מקודשת לי במאה דינר אלו, והתחיל למנות לתוך ידה--אינה מקודשת עד שישלים; ואפילו בדינר האחרון, שניהם יכולים לחזור זה בזה.  וכן אם נמצא מנה חסר דינר, או נמצא מהן דינר נחושת--אינה מקודשת.  נמצא בהם דינר רע--אם יכולה להוציאו על ידי הדוחק, יחליפנו; ואם לאו, אינה מקודשת.

כד  [יח] אמר לה, הרי את מקודשת לי בבגדים אלו שהן שווין חמישים דינר, והיו של משי וכיוצא בהן שהאישה מתאווה להן--אם היו שווין חמישים, הרי זו מקודשת משעת לקיחה, ואינן צריכין שומה בשוק ואחר כך תהיה מקודשת, כדי שתסמוך דעתה; אלא הואיל והן שווין כשאמר לה, הרי זו מקודשת משעה ראשונה.  ואם אינן שווין, אינה מקודשת.

כה  [יט] איש ואישה שהיו עסקין בדברי אירוסין, הוא אומר במאה דינר אקדש אותך, והיא אומרת איני מתקדשת לך אלא במאתיים זוז; והלך זה לביתו, והלכה זו לביתה.  ואחר כך תבעו זה את זה, וקידשו סתם--אם האיש תבע את האישה, ייעשו דברי האישה; ואם האישה תבעה את האיש, ייעשו דברי האיש.

כו  [כ] העושה שליח לקדש לו אישה, והלך השליח וקידשה על תנאי--אינה מקודשת; וכן אם אמר לו לקדשה על תנאי, והלך וקידשה סתם, או על תנאי אחר, או ששינה את התנאי--אינה מקודשת.

כז  [כא] אמר לו קדשה לי במקום פלוני, והלך וקידשה במקום אחר--אינה מקודשת; קדשה לי והרי היא במקום פלוני, והלך וקידשה במקום אחר--הרי זו מקודשת, מפני שמראה מקום הוא לו.

כח  וכן היא שאמרה לשלוחה, קבל לי קידושיי במקום פלוני, וקיבלו לה במקום אחר--אינה מקודשת; הרי הבעל במקום פלוני, וקיבל לה במקום אחר--הרי זו מקודשת, מפני שמראה מקום היא לו.

כט  [כב] המקדש את האישה וחזר בו מיד, הוא או היא--אף על פי שחזרו בתוך כדי דיבור--אין חזרתם כלום, והרי היא מקודשת.  [כג] המקדש על תנאי, וחזר אחר כמה ימים וביטל התנאי--אף על פי שביטלו בינו לבינה שלא בפני עדים--בטיל התנאי, והרי היא מקודשת סתם.

ל  וכן אם היה התנאי מן האישה, וביטלה אותו אחר כן בינה לבינו--בטיל התנאי; לפיכך המקדש על תנאי וכנס סתם, או בעל סתם--הרי זו צריכה גט, אף על פי שלא נתקיים התנאי, שמא ביטל התנאי, כשבעל או כשכנס.

לא  וכן המקדש בפחות מפרוטה, או במלווה, וחזר ובעל סתם בפני עדים--צריכה גט, שעל בעילה זו סמך לא על אותן הקידושין הפסולין:  חזקה היא--שאין אדם מישראל הכשרים עושה בעילתו בעילת זנות, והרי בידו עתה לעשותה בעילת מצוה.


משנה תורה - ספר נשים - הלכות אישות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


יש לך שאלה או הערה?