משנה תורה - ספר נשים - הלכות אישות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


הלכות אישות פרק יח

א  אלמנה ניזונת מנכסי יורשין כל זמן אלמנותה, עד שתיטול כתובתה; ומשתתבע כתובתה בבית דין, אין לה מזונות.  וכן אם מכרה כתובתה כולה, או מישכנה כתובתה, או עשתה כתובתה הפותיקי לאחר והוא שתאמר לו פה תקנה חובך--בין שעשת דברים אלו בבית דין מומחין, בין שלא בבית דין מומחין, בין שעשת בחיי בעלה, בין שעשת לאחר מיתת בעלה--אין לה מזונות מן היורשים; אבל אם מכרה מקצתה, יש לה מזונות.  ומשתתארס האלמנה, איבדה מזונותיה.

ב  כשם שניזונת אחר מותו מנכסיו, כך נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור--יושבת במדור שהייתה בו בחיי בעלה, ומשתמשת בכרים וכסתות שנשתמשה בהן בחיי בעלה, ובעבדים ושפחות שנשתמשה בהן בחיי בעלה.

ג  נפל המדור, אין היורשין חייבין לבנותו; ואם אמרה הניחו לי, ואני אבננו משלי--אין שומעין לה.  וכן לא תחזק בדקו, ולא טחה אותו, אלא תשב בו כמו שהוא, או תצא.  ויורשין שמכרו מדור אלמנה, לא עשו כלום.

ד  [ג] נפל הבית, או שלא היה לבעלה בית אלא בשכר--נותנין לה מדור לפי כבודה; וכן מזונותיה וכסותה, כפי כבודה.  ואם היה כבוד הבעל גדול מכבודה, נותנין לה לפי כבודו, מפני שעולה עימו, ואינה יורדת אפילו לאחר מיתה.

ה  [ד] ברכת הבית, מרובה.  כיצד:  חמישה שהיה מזונות כל אחד מהן קב, כשיאכל לבדו, אם היו חמשתן בבית אחד ואוכלין בעירוב, מספיק להן ארבעת קבין; והוא הדין, לשאר צורכי הבית.  לפיכך אלמנה שאמרה, איני זזה מבית אבי, פסקו לי מזונות, ותנו לי שם--יכולין היורשין לומר לה, אם את אצלנו, יש לך מזונות, ואם לאו, אין אנו נותנים לך אלא כפי ברכת הבית.  ואם הייתה טוענת, מפני שהיא ילדה, והם ילדים--נותנין לה מזונות המספיקין לה לבדה, והיא בבית אביה.  ומותר מזונות האלמנה ומותר הכסות, ליורשין.

ו  [ה] אלמנה שחלתה--אם צריכה לרפואה שאין לה קצבה--הרי זו כמזונות, ויורשין חייבין בה; ואם היא רפואה שיש לה קצבה, הרי זו מתרפא מכתובתה.

ז  נשבת--אין היורשין חייבין לפדותה, אפילו הייתה יבמה; ואפילו נשבת בחיי בעלה, ומת והיא בשביה--אין חייבין לפדותה מנכסיו, אלא נפדית משל עצמה, או תיטול כתובתה, ותפדה עצמה.  [ו] מתה האלמנה, יורשי הבעל חייבין בקבורתה; ואם נשבעה שבועת אלמנה ואחר כך מתה--יורשיה יורשין כתובתה, והן חייבין בקבורתה, אבל לא יורשי הבעל.

ח  מעשה ידי האלמנה, ליורשין.  ויורש שאמר לאלמנה, טלי מעשה ידייך במזונותייך--אין שומעין לו; אבל היא שרצת בזה, שומעין לה.  [ז] וכל מלאכות שהאישה עושה לבעלה, אלמנה עושה ליתומים--חוץ ממזיגת הכוס, והצעת המיטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו.

ט  [ח] מציאת האלמנה, ופירות נכסים שהכניסה לבעל--לעצמה, ואין ליורש בהם כלום.  [ט] והנכסים עצמם שהם נדוניתה, נוטלת אותן בלא שבועה; ואין ליורשים בהם דין לעולם, אלא אם כן הותירו בחיי הבעל והיו נכסי צאן ברזל שהמותר לבעל.  ואם מתה האלמנה בלא שבועה--יורשיה יורשים נדוניתה, ואף על פי שהיא נכסי צאן ברזל; ואם היה בהן מותר, המותר ליורשי הבעל.

י  אלמנה שתפסה מיטלטלין כדי שתיזון מהן--בין שתפסה מחיים בין שתפסה אחר מותו, אפילו תפסה כיכר זהב--אין מוציאין מידה, אלא כותבין עליה בית דין מה שתפסה, ופוסקין לה מזונות ומחשבין עימה; והיא ניזונת ממה שבידה עד שתמות, או עד שלא יהיו לה מזונות, וייקחו היורשין את השאר.  [יא] וכן אם תפסה מיטלטלין בכתובתה מחיי בעלה, ומת--גובה מהן; אבל אם תפסה אחר מותו לכתובתה, אינה גובה מהן.

יא  אף על פי שתיקנו הגאונים שתגבה האישה הכתובה ותנאיי הכתובה מן המיטלטלין, ולפיכך תיזון האלמנה מן המיטלטלין אף על פי שלא תפסה--[יב] אם הניח בעלה מיטלטלין, ולא תפסה אותן--היורשים נוטלין אותן, והן מעלין לה מזונות.  ואינה יכולה לעכב עליהן ולומר, יהיו המיטלטלין מונחין בבית דין עד שאיזון מהן, שמא יאבדו, ולא יהיה לי מזונות; ואפילו התנת עליו בפירוש שתיזון מן המיטלטלין, אינה מעכבת.  ובזה דנין תמיד, בכל בתי דינין.

יב  [יג] אבל אם הניח קרקע, יכולה היא לעכב עליהן שלא ימכורו; ואם מכרו--אינה מוציאה מיד הלקוחות, שאין האישה והבנות ניזונות אלא מנכסים בני חורין.  [יד] הניח נשים רבות--אף על פי שנשאן זו אחר זו, ניזונות בשווה, שאין דין קדימה, במזונות.

יג  [טו] אלמנה שנפלה לפני יבם--בשלושה חודשים הראשונים, ניזונת משל בעל; ואם הוכר העובר, וכן אם הניחה מעוברת--ניזונת והולכת, עד שתלד.  ילדה בן של קיימה--ניזונת והולכת כל ימי אלמנותה, כשאר הנשים.  לא נמצאת מעוברת אחר השלושה חודשים, או שהפילה--אינה ניזונת לא משל בעל, ולא משל יבם; אלא תובעת יבמה לכנוס, או לחלוץ.

יד  [טז] תבעה יבמה לכנוס או לחלוץ, ועמד בדין, וברח, או שחלה, או שהיה היבם במדינת הים--הרי זו ניזונת משל יבם, בלא שבועה כלל.  [יז] נפלה לפני יבם קטן--אין לה מזונות, עד שיגדל ויהיה כשאר היבמין.

טו  [יח] מי שייחד קרקע לאשתו בשעת מיתה למזונותיה ואמר, יהיה מקום פלוני למזונות--הרי ריבה לה מזונות.  ואם היה שכרו פחות ממזונות הראויים לה, נוטלת השאר משאר נכסים; ואם היה שכרו יותר מן הראוי לה, נוטלת הכול.  אבל אם אמר לה, יהיה מקום פלוני במזונות, ושתקה--אין לה אלא פירות אותו מקום בלבד, שהרי קצץ לה מזונות.

טז  [יט] אלמנה שבאת לבית דין לתבוע מזונות--יש מי שהורה שפוסקין לה מזונות, ואין משביעין אותה; ואין ראוי לסמוך על הוראה זו, מפני שנתחלף לו הדבר באישה שהלך בעלה למדינת הים.  ורבותיי הורו שאין לה מזונות מבית דין, עד שתישבע, שהרי זו באה להיפרע מנכסי יתומים, וכל הנפרע מנכסי יתומים לא ייפרע אלא בשבועה; ולזה דעתי נוטה, ובו ראוי לדון.

יז  [כ] אלמנה שבאה לבית דין לתבוע מזונות--משביעין אותה בתחילה, ומוכרין בלא הכרזה, ונותנין לה מזונות; וכן יש לה למכור למזונות שלא בבית דין מומחין אלא בשלושה נאמנים, בלא הכרזה.  וכן אם מכרה למזונות בינה לבין עצמה שווה בשווה, מכרה קיים; וכשיבואו היורשין להשביע אותה, נשבעת.

יח  [כא] וכמה מוכרין למזונות--כדי לזון מהם שישה חודשים, או יתר על זה.  ומוכרין על מנת שיהיה הלוקח נותן לה מזון שלושים יום שלושים יום, וחוזרת ומוכרת פעם שנייה לשישה חודשים; וכן מוכרת והולכת לעולם, עד שיישאר מן הנכסים כדי כתובתה, וגובה כתובתה מן השאר, והולכת לה.

יט  [כב] אלמנה שפסקו לה בית דין מזונות--אין מחשבין עימה על מעשה ידיה, עד שיבואו היורשים ויתבעוה; ואם מצאו לה מעשה ידיה, נוטלין אותן, ואם לאו, הולכין לדרכם.  ואני אומר שאם היו היורשים קטנים--בית דין מחשבין עימה, ופוסקין לה מעשה ידיה, כדרך שפוסקין לה מזונות.

כ  [כג] אלמנה שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה, אין לה מזונות--שמא מחלה כתובתה, או מכרה אותה, או מישכנה אותה; ואף על פי שלא טען יורש, אנו טוענין לו ואומרים לה הביאי כתובתיך, והישבעי, וטלי מזונות--אלא אם אין דרכם לכתוב כתובה.

כא  [כד] האישה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאה ואמרה מת בעלי--רצת, ניזונת כדין כל האלמנות, רצת, נוטלת כתובתה; אמרה גירשני בעלי, אינה נאמנת.  וניזונת מנכסיו, עד כדי כתובתה מכל פנים--שאם עדיין היא אשתו, יש לה מזונות, ואם גירשה כשאמרה, יש לה כתובה שהרי כתובתה בידה; לפיכך נוטלת מזונות עד כדי כתובתה, והולכת לה.

כב  [כה] האישה שהיה לה ספק גירושין, ומת בעלה--אינה ניזונת מנכסיו, שאין מוציאין מיד היורש מספק; אבל בחיי בעלה, יש לה מזונות עד שתתגרש גירושין גמורין.

כג  [כו] אלמנה ענייה ששהת שתי שנים ולא תבעה מזונות, או עשירה ששהת שלוש שנים ולא תבעה--ויתרה ואין לה מזונות בשנים שעברו, אלא משעה שתבעה; ואם שהת פחות מזה, אפילו ביום אחד--לא ויתרה, אלא תובעת ונוטלת מזון אותן השנים שעברו.

כד  [כז] אלמנה שתבעה מזונות מן היורשים--הם אומרים, נתנו, והיא אומרת, לא נטלתי--כל זמן שלא נישאת, על היתומים להביא ראיה, או תישבע שבועת היסת, ותיטול; ומשנישאת, עליה להביא ראיה, או יישבעו היורשים שבועת היסת, שנתנו לה.

כה  [כח] דין תוספת כתובה, כדין העיקר.  לפיכך אלמנה שתבעה, או מכרה, או מחלה, או מישכנה תוספת כתובתה עם העיקר--אין לה מזונות; ואם תבעה מקצת, והניחה מקצת--הרי זו כמי שתבעה מקצת העיקר, והניחה מקצתו.  וכל המוכרת או המוחלת סתם, מכרה ומחלה התוספת עם העיקר--ששניהם, כתובה שמם בכל מקום.


משנה תורה - ספר נשים - הלכות אישות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


יש לך שאלה או הערה?