משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


הלכות שבת פרק ל

א  ארבעה דברים נאמרו בשבת--שניים בתורה, ושניים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים:  שבתורה "זכור" (שמות כ,ז), ו"שמור" (דברים ה,יא); ושנתפרשו על ידי הנביאים, כיבוד ועינוג, שנאמר "וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד" (ישעיהו נח,יג).

ב  איזה הוא כיבוד--זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, מפני כבוד השבת.  ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש, מייחל להקבלת פני השבת, כמו שהוא יוצא לקראת המלך.  וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת, ומתעטפים; ואומרים, בואו ונצא לקראת שבת המלך.

ג  ומכבוד השבת, שילבוש כסות נקייה.  ולא יהיה מלבוש החול, כמלבוש השבת; ואם אין לו להחליף, משלשל טליתו כדי שלא יהא מלבושו כמלבוש החול.  ועזרא תיקן שיהו העם מכבסים בחמישי, מפני כבוד השבת.

ד  אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת, מפני כבוד השבת.  ומותר לאכול ולשתות, עד שתחשך; ואף על פי כן מכבוד השבת שיימנע אדם מן המנחה ומעלה מלקבוע סעודה, כדי שייכנס לשבת כשהוא מתאווה לאכול.

ה  מסדר אדם שולחנו בערב השבת, ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת, ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית--כדי לכבדו בכניסתו, וביציאתו.  וצריך לתקן ביתו מבעוד יום, לכבוד השבת; ויהיה נר דלוק, ושולחן ערוך, ומיטה מוצעת--שכל אלו לכבוד שבת הן.

ו  אף על פי שיהיה אדם חשוב ביותר, ואין דרכו ליקח דברים מן השוק, ולא להתעסק במלאכות שבבית--חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו, שזה הוא כבודו.  חכמים הראשונים--מהם מי שהיה מפצל העצים, לבשל בהן; ומהן מי שהיה מבשל, או מולח בשר, או גודל פתילות, או מדליק נרות; ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהוא צריך לשבת ממאכל ומשקה, אף על פי שאין דרכו בכך.  וכל המרבה בדבר זה, הרי זה משובח.

ז  איזה הוא עינוג:  זה שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר, ומשקה מבושם, הכול לשבת--הכול לפי ממונו של אדם.  וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים, הרי זה משובח.  ואם אין ידו משגת, אפילו עשה שלק וכיוצא בו משום כבוד השבת--הרי זה עונג שבת; ואינו חייב להצר לעצמו, ולשאול מאחרים כדי להרבות במאכל שבת:  אמרו חכמים הראשונים, עשה שבתך כחול, ואל תצטרך לברייות.

ח  מי שהיה ענוג ועשיר, והרי כל ימיו כשבת--צריך לשנות מאכל שבת, ממאכל החול.  ואם אי אפשר לשנות, משנה זמן האכילה:  אם היה רגיל להקדים, מאחר; ואם היה רגיל לאחר, מקדים.

ט  חייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת--אחת ערבית, ואחת שחרית, ואחת במנחה.  וצריך להיזהר בשלוש סעודות אלו, שלא יפחות מהן כלל; ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, סועד שלוש סעודות.  ואם היה חולה מרוב האכילה, או שהיה מתענה--פטור משלוש סעודות.  וצריך לקבוע כל סעודה משלושתן על היין, ולבצוע על שתי כיכרות.  וכן, בימים טובים.

י  אכילת בשר ושתיית יין בשבת, עינוג הוא לה--והוא, שהייתה ידו משגת.  ואסור לקבוע סעודה על היין בשבת ובימים טובים, בשעת בית המדרש; אלא כך הוא מנהג הצדיקים--יתפלל אדם בשבת שחרית ומוסף בבית הכנסת, ויבוא לביתו ויסעוד סעודה שנייה, וילך לבית המדרש יקרא וישמע עד המנחה, ויתפלל מנחה; ואחר כך יקבע סעודה שלישית על היין, ויאכל וישתה עד מוצאי שבת.

יא  אסור לו לאדם שיהלך בערבי שבתות, יותר משלוש פרסאות מתחילת היום:  כדי שיגיע לביתו ועוד היום רב, ויכין סעודה לשבת--שהרי אין אנשי ביתו יודעין שהיום יבוא, כדי להכין לו.  ואין צריך לומר, אם היה מתארח אצל אחרים--שהרי מביישן, מפני שלא הכינו להן דבר הראוי לאורחין.

יב  אסור להתענות, ולזעוק ולהתחנן ולבקש רחמים בשבת; ואפילו בצרה מן הצרות, שהציבור מתענין ומתריעין עליהן--אין מתענין ולא מתריעין בשבת, ולא בימים טובים:  חוץ מעיר שהקיפוה גויים או נהר, או ספינה המיטרפת בים--שמתריעין עליהן בשבת לעזור אותן, ומתחננין ומבקשין עליהן רחמים.

יג  אין צרין על עיירות של גויים, פחות משלושה ימים קודם השבת, כדי שתתיישב דעת אנשי המלחמה עליהן, ולא יהיו מבוהלים וטרודים בשבת.  ומפני זה אין מפליגין בספינה, פחות משלושה ימים קודם השבת, כדי שתתיישב דעתו עליו קודם השבת, ולא יצטער יותר מדיי; ולדבר מצוה, מפליג בים אפילו בערב שבת, ופוסק עימו לשבות, ואינו שובת.  ומצור לצידון, וכיוצא בהן--אפילו לדבר הרשות, מותר להפליג בערב שבת; ומקום שנהגו שלא יפליגו בערב שבת כלל, אין מפליגין.

יד  תשמיש המיטה, מעונג שבת הוא; לפיכך עונת תלמידי חכמים הבריאים, מלילי שבת ללילי שבת.  ומותר לבעול בתולה לכתחילה בשבת, ואין בזה משום חובל ולא משום צער לה.

טו  השבת ועבודה זרה--כל אחת משתיהן, שקולה כנגד שאר כל מצוות התורה; והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו, לעולם.  לפיכך כל העובר על שאר המצוות, הרי הוא בכלל רשעי ישראל; אבל מחלל שבת בפרהסיה, הרי הוא כעובד עבודה זרה--ושניהם כגויים, לכל דבריהם.

טז  לפיכך משבח הנביא ואומר, "אשרי אנוש יעשה זאת, ובן אדם יחזיק בה--שומר שבת מחללו . . ." (ישעיהו נו,ב).  וכל המשמר את השבת כהלכתה, ומכבדה ומענגה כפי כוחו--כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה, יתר על השכר הצפון לעולם הבא, שנאמר "אז, תתענג על ה', והרכבתיך, על במותי ארץ; והאכלתיך, נחלת יעקוב אביך--כי פי ה', דיבר" (ישעיהו נח,יד).


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


יש לך שאלה או הערה?