תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו


במדבר פרק יז

א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  ב אמור אל-אלעזר בן-אהרון הכוהן, וירם את-המחתות מבין השריפה, ואת-האש, זרה-הלאה:  כי, קדשו.  ג את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ועשו אותם ריקועי פחים ציפוי למזבח--כי-הקריבום לפני-יהוה, ויקדשו; ויהיו לאות, לבני ישראל.  ד וייקח אלעזר הכוהן, את מחתות הנחושת, אשר הקריבו, השרופים; וירקעום, ציפוי למזבח.  ה זיכרון לבני ישראל, למען אשר לא-יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרון הוא, להקטיר קטורת, לפני יהוה; ולא-יהיה כקורח וכעדתו, כאשר דיבר יהוה ביד-משה לו.  {פ}

ו ויילונו כל-עדת בני-ישראל, ממוחרת, על-משה ועל-אהרון, לאמור:  אתם המיתם, את-עם יהוה.  ז ויהי, בהיקהל העדה על-משה ועל-אהרון, ויפנו אל-אוהל מועד, והנה כיסהו הענן; ויירא, כבוד יהוה.  ח ויבוא משה ואהרון, אל-פני אוהל מועד.  {ס}

ט וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  י הירומו, מתוך העדה הזאת, ואכלה אותם, כרגע; וייפלו, על-פניהם.  יא ויאמר משה אל-אהרון, קח את-המחתה ותן-עליה אש מעל המזבח ושים קטורת, והולך מהרה אל-העדה, וכפר עליהם:  כי-יצא הקצף מלפני יהוה, החל הנגף.  יב וייקח אהרון כאשר דיבר משה, וירץ אל-תוך הקהל, והנה החל הנגף, בעם; וייתן, את-הקטורת, ויכפר, על-העם.  יג ויעמוד בין-המתים, ובין החיים; ותיעצר, המגפה.  יד ויהיו, המתים במגפה, ארבעה עשר אלף, ושבע מאות--מלבד המתים, על-דבר-קורח.  טו וישב אהרון אל-משה, אל-פתח אוהל מועד; והמגפה, נעצרה.  {פ}

טז וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  יז דבר אל-בני ישראל, וקח מאיתם מטה מטה לבית אב מאת כל-נשיאיהם לבית אבותם--שנים עשר, מטות:  איש את-שמו, תכתוב על-מטהו.  יח ואת שם אהרון, תכתוב על-מטה לוי:  כי מטה אחד, לראש בית אבותם.  יט והנחתם, באוהל מועד--לפני, העדות, אשר איוועד לכם, שמה.  כ והיה, האיש אשר אבחר-בו--מטהו יפרח; והשיכותי מעליי, את-תלונות בני ישראל, אשר הם מלינים, עליכם.  כא וידבר משה אל-בני ישראל, וייתנו אליו כל-נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבותם--שנים עשר, מטות; ומטה אהרון, בתוך מטותם.  כב וינח משה את-המטות, לפני יהוה, באוהל, העדות.  כג ויהי ממוחרת, ויבוא משה אל-אוהל העדות, והנה פרח מטה-אהרון, לבית לוי; ויוצא פרח ויצץ ציץ, ויגמול שקדים.  כד ויוצא משה את-כל-המטות מלפני יהוה, אל-כל-בני ישראל; ויראו ויקחו, איש מטהו.  {פ}

כה ויאמר יהוה אל-משה, השב את-מטה אהרון לפני העדות, למשמרת לאות, לבני-מרי; ותכל תלונותם מעליי, ולא ימותו.  כו ויעש, משה:  כאשר ציווה יהוה אותו, כן עשה.  {פ}

כז ויאמרו בני ישראל, אל-משה לאמור:  הן גווענו אבדנו, כולנו אבדנו.  כח כול הקרב הקרב אל-משכן יהוה, ימות; האם תמנו, לגווע.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו


יש לך שאלה או הערה?