תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו


במדבר פרק כה

א ויישב ישראל, בשיטים; ויחל העם, לזנות אל-בנות מואב.  ב ותקראנה לעם, לזבחי אלוהיהן; ויאכל העם, וישתחוו לאלוהיהן.  ג וייצמד ישראל, לבעל פעור; וייחר-אף יהוה, בישראל.  ד ויאמר יהוה אל-משה, קח את-כל-ראשי העם, והוקע אותם ליהוה, נגד השמש; וישוב חרון אף-יהוה, מישראל.  ה ויאמר משה, אל-שופטי ישראל:  הרגו איש אנשיו, הנצמדים לבעל פעור.  ו והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל-אחיו את-המדיינית, לעיני משה, ולעיני כל-עדת בני-ישראל; והמה בוכים, פתח אוהל מועד.  ז וירא, פינחס בן-אלעזר, בן-אהרון, הכוהן; ויקם מתוך העדה, וייקח רומח בידו.  ח ויבוא אחר איש-ישראל אל-הקובה, וידקור את-שניהם--את איש ישראל, ואת-האישה אל-קובתה; ותיעצר, המגפה, מעל, בני ישראל.  ט ויהיו, המתים במגפה--ארבעה ועשרים, אלף.  {פ}

י וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  יא פינחס בן-אלעזר בן-אהרון הכוהן, השיב את-חמתי מעל בני-ישראל, בקנאו את-קנאתי, בתוכם; ולא-כיליתי את-בני-ישראל, בקנאתי.  יב לכן, אמור:  הנני נותן לו את-בריתי, שלום.  יג והייתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהונת עולם--תחת, אשר קינא לאלוהיו, ויכפר, על-בני ישראל.  יד ושם איש ישראל המוכה, אשר הוכה את-המדיינית--זמרי, בן-סלוא:  נשיא בית-אב, לשמעוני.  טו ושם האישה המוכה המדיינית, כוזבי בת-צור:  ראש אומות בית-אב במדיין, הוא.  {פ}

טז וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  יז צרור, את-המדיינים; והכיתם, אותם.  יח כי צוררים הם לכם, בנכליהם אשר-ניכלו לכם על-דבר-פעור; ועל-דבר כוזבי בת-נשיא מדיין, אחותם, המוכה ביום-המגפה, על-דבר-פעור.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו


יש לך שאלה או הערה?