תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


ירמיהו פרק לא

א כה, אמר יהוה, מצא חן במדבר, עם שרידי חרב; הלוך להרגיעו, ישראל.  ב מרחוק, יהוה נראה לי; ואהבת עולם אהבתיך, על-כן משכתיך חסד.  ג עוד אבנך ונבנית, בתולת ישראל:  עוד תעדי תופייך, ויצאת במחול משחקים.  ד עוד תיטעי כרמים, בהרי שומרון; נטעו נוטעים, וחיללו.  ה כי יש-יום, קראו נוצרים בהר אפריים; קומו ונעלה ציון, אל-יהוה אלוהינו.  {פ}

ו כי-כה אמר יהוה, רונו ליעקוב שמחה, וצהלו, בראש הגויים; השמיעו הללו, ואמרו, הושע יהוה את-עמך, את שארית ישראל.  ז הנני מביא אותם מארץ צפון, וקיבצתים מירכתי-ארץ--בם עיוור ופיסח, הרה ויולדת יחדיו:  קהל גדול, ישובו הנה.  ח בבכי יבואו, ובתחנונים אובילם--אוליכם אל-נחלי מים, בדרך ישר לא ייכשלו בה:  כי-הייתי לישראל לאב, ואפריים בכורי הוא.  {ס}

ט שמעו דבר-יהוה גויים, והגידו באיים ממרחק; ואמרו, מזרה ישראל יקבצנו, ושמרו, כרועה עדרו.  י כי-פדה יהוה, את-יעקוב; וגאלו, מיד חזק ממנו.  יא ובאו, וריננו במרום-ציון, ונהרו אל-טוב יהוה על-דגן ועל-תירוש ועל-יצהר, ועל-בני-צאן ובקר; והייתה נפשם כגן רווה, ולא-יוסיפו לדאבה עוד.  יב אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו; והפכתי אבלם לששון וניחמתים, ושימחתים מיגונם.  יג וריוויתי נפש הכוהנים, דשן; ועמי את-טובי ישבעו, נאום-יהוה.  {ס}

יד כה אמר יהוה, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים--רחל, מבכה על-בניה; מיאנה להינחם על-בניה, כי איננו.  {ס}

טו כה אמר יהוה, מנעי קולך מבכי, ועינייך, מדמעה:  כי יש שכר לפעולתך נאום-יהוה, ושבו מארץ אויב.  טז ויש-תקווה לאחריתך, נאום-יהוה; ושבו בנים, לגבולם.  {ס}

יז שמוע שמעתי, אפריים מתנודד, ייסרתני ואיווסר, כעגל לא לומד; השיבני ואשובה, כי אתה יהוה אלוהיי.  יח כי-אחרי שובי, ניחמתי, ואחרי היוודעי, ספקתי על-ירך; בושתי וגם-נכלמתי, כי נשאתי חרפת נעוריי.  יט הבן יקיר לי אפריים, אם ילד שעשועים--כי-מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד; על-כן, המו מעיי לו--רחם ארחמנו, נאום-יהוה.  {ס}

כ הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים--שיתי ליבך, למסילה דרך הלכת; שובי בתולת ישראל, שובי אל-ערייך אלה.  כא עד-מתיי תתחמקין, הבת השובבה:  כי-ברא יהוה חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר.  {ס}

כב כה-אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, עוד יאמרו את-הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו, בשובי את-שבותם:  יברכך יהוה נווה-צדק, הר הקודש.  כג וישבו בה יהודה וכל-עריו, יחדיו:  איכרים, ונסעו בעדר.  כד כי הרוויתי, נפש עייפה; וכל-נפש דאבה, מילאתי.  כה על-זאת, הקיצותי ואראה; ושנתי, ערבה לי.  {ס}

כו הנה ימים באים, נאום-יהוה; וזרעתי, את-בית ישראל ואת-בית יהודה, זרע אדם, וזרע בהמה.  כז והיה כאשר שקדתי עליהם, לנתוש ולנתוץ ולהרוס--ולהאביד ולהרע:  כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע, נאום-יהוה.  כח בימים ההם--לא-יאמרו עוד, אבות אכלו בוסר; ושיני בנים, תקהינה.  כט כי אם-איש בעוונו, ימות:  כל-האדם האוכל הבוסר, תקהינה שיניו.  {ס}

ל הנה ימים באים, נאום-יהוה; וכרתי, את-בית ישראל ואת-בית יהודה--ברית חדשה.  לא לא כברית, אשר כרתי את-אבותם, ביום החזיקי בידם, להוציאם מארץ מצריים:  אשר-המה הפרו את-בריתי, ואנוכי בעלתי בם--נאום-יהוה.  לב כי זאת הברית אשר אכרות את-בית ישראל אחרי הימים ההם, נאום-יהוה, נתתי את-תורתי בקרבם, ועל-ליבם אכתבנה; והייתי להם לאלוהים, והמה יהיו-לי לעם.  לג ולא ילמדו עוד, איש את-ריעהו ואיש את-אחיו לאמור, דעו, את-יהוה:  כי-כולם יידעו אותי למקטנם ועד-גדולם, נאום-יהוה--כי אסלח לעוונם, ולחטאתם לא אזכור-עוד.  {ס}

לד כה אמר יהוה, נותן שמש לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים, לאור לילה; רוגע הים ויהמו גליו, יהוה צבאות שמו.  לה אם-ימושו החוקים האלה, מלפניי--נאום-יהוה; גם זרע ישראל ישבתו, מהיות גוי לפניי--כל-הימים.  {ס}

לו כה אמר יהוה, אם-יימדו שמיים מלמעלה, וייחקרו מוסדי-ארץ, למטה:  גם-אני אמאס בכל-זרע ישראל, על-כל-אשר עשו--נאום-יהוה.  {ס}

לז הנה ימים באים, נאום-יהוה; ונבנתה העיר ליהוה, ממגדל חננאל שער הפינה.  לח ויצא עוד קו המידה, נגדו, על, גבעת גרב; ונסב, גועתה.  לט וכל-העמק הפגרים והדשן וכל-השדמות עד-נחל קדרון עד-פינת שער הסוסים, מזרחה--קודש, ליהוה:  לא-יינתש ולא-ייהרס עוד, לעולם.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


יש לך שאלה או הערה?