תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח


יחזקאל פרק טז

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  ב בן-אדם, הודע את-ירושלים את-תועבותיה.  ג ואמרת כה-אמר אדוניי יהוה, לירושלים, מכורותייך ומולדותייך, מארץ הכנעני; אביך האמורי, ואימך חיתית.  ד ומולדותייך, ביום הולדת אותך לא-כורת שורך, ובמים לא-רוחצת, למשעי; והומלח לא הומלחת, והוחתל לא חותלת.  ה לא-חסה עלייך עין, לעשות לך אחת מאלה--לחומלה עלייך; ותושלכי אל-פני השדה, בגועל נפשך, ביום, הולדת אותך.  ו ואעבור עלייך ואראך, מתבוססת בדמייך; ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי.  ז רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבואי בעדי עדיים:  שדיים נכונו ושיערך צימח, ואת עירום ועריה.  ח ואעבור עלייך ואראך, והנה עיתך עת דודים, ואפרוש כנפי עלייך, ואכסה ערוותך; ואישבע לך ואבוא בברית אותך, נאום אדוניי יהוה--ותהיי-לי.  ט וארחצך במים, ואשטוף דמייך מעלייך; ואסוכך, בשמן.  י ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש; ואחבשך בשש, ואכסך משי.  יא ואעדך, עדי; ואתנה צמידים על-ידייך, ורביד על-גרונך.  יב ואתן נזם, על-אפך, ועגילים, על-אוזנייך; ועטרת תפארת, בראשך.  יג ותעדי זהב וכסף, ומלבושך שש ומשי ורקמה, סולת ודבש ושמן, אכלת; ותיפי במאוד מאוד, ותצלחי למלוכה.  יד וייצא לך שם בגויים, ביופייך:  כי כליל הוא, בהדרי אשר-שמתי עלייך--נאום, אדוניי יהוה.  טו ותבטחי ביופייך, ותזני על-שמך; ותשפכי את-תזנותייך על-כל-עובר, לו-יהי.  טז ותקחי מבגדייך, ותעשי-לך במות טלואות, ותזני, עליהם:  לא באות, ולא יהיה.  יז ותקחי כלי תפארתך, מזהבי ומכספי אשר נתתי לך, ותעשי-לך, צלמי זכר; ותזני-בם.  יח ותקחי את-בגדי רקמתך, ותכסים; ושמני, וקטורתי, נתת, לפניהם.  יט ולחמי אשר-נתתי לך סולת ושמן ודבש, האכלתיך, ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח, ויהי:  נאום, אדוניי יהוה.  כ ותקחי את-בנייך ואת-בנותייך, אשר ילדת לי, ותזבחים להם, לאכול--המעט, מתזנותייך.  כא ותשחטי, את-בניי; ותיתנים, בהעביר אותם להם.  כב ואת כל-תועבותייך ותזנותייך, לא זכרת את-ימי נעורייך--בהיותך עירום ועריה, מתבוססת בדמך היית.  כג ויהי, אחרי כל-רעתך:  אוי אוי לך, נאום אדוניי יהוה.  כד ותבני-לך, גב; ותעשי-לך רמה, בכל-רחוב.  כה אל-כל-ראש דרך, בנית רמתך, ותתעבי את-יופייך, ותפשקי את-רגלייך לכל-עובר; ותרבי, את-תזנותייך.  כו ותזני אל-בני-מצריים שכנייך, גדלי בשר; ותרבי את-תזנותך, להכעיסני.  כז והנה נטיתי ידי עלייך, ואגרע חוקך; ואתנך בנפש שונאותייך, בנות פלשתים--הנכלמות, מדרכך זימה.  כח ותזני אל-בני אשור, מבלתי שובעתך; ותזנים, וגם לא שבעת.  כט ותרבי את-תזנותך אל-ארץ כנען, כשדימה; וגם-בזאת, לא שבעת.  ל מה אמולה ליבתך, נאום אדוניי יהוה--בעשותך, את-כל-אלה, מעשה אישה-זונה, שלטת.  לא בבנותייך גבך בראש כל-דרך, ורמתך עשית בכל-רחוב; ולא-היית כזונה, לקלס אתנן.  לב האישה, המנאפת--תחת אישה, תיקח את-זרים.  לג לכל-זונות, ייתנו-נדה; ואת נתת את-נדנייך, לכל-מאהבייך, ותשחודי אותם לבוא אלייך מסביב, בתזנותייך.  לד ויהי-בך הפך מן-הנשים בתזנותייך, ואחרייך לא זונה; ובתיתך אתנן, ואתנן לא ניתן-לך--ותהי להפך.  לה לכן זונה, שמעי דבר-יהוה.  {פ}

לו כה-אמר אדוניי יהוה, יען הישפך נחושתך ותיגלה ערוותך, בתזנותייך, על-מאהבייך; ועל, כל-גילולי תועבותייך, וכדמי בנייך, אשר נתת להם.  לז לכן הנני מקבץ את-כל-מאהבייך, אשר ערבת עליהם, ואת כל-אשר אהבת, על כל-אשר שנאת; וקיבצתי אותם עלייך מסביב, וגיליתי ערוותך אליהם, וראו, את-כל-ערוותך.  לח ושפטתיך משפטי נואפות, ושופכות דם; ונתתיך, דם חמה וקנאה.  לט ונתתי אותך בידם, והרסו גבך וניתצו רמותייך, והפשיטו אותך בגדייך, ולקחו כלי תפארתך; והניחוך, עירום ועריה.  מ והעלו עלייך קהל, ורגמו אותך באבן; וביתקוך, בחרבותם.  מא ושרפו בתייך, באש, ועשו-בך שפטים, לעיני נשים רבות; והשבתיך, מזונה, וגם-אתנן, לא תיתני-עוד.  מב והניחותי חמתי בך, וסרה קנאתי ממך; ושקטתי, ולא אכעס עוד.  מג יען, אשר לא-זכרת את-ימי נעורייך, ותרגזי-לי, בכל-אלה; וגם-אני הא דרכך בראש נתתי, נאום אדוניי יהוה, ולא עשית את-הזימה, על כל-תועבותייך.  מד הנה, כל-המושל, עלייך ימשול, לאמור:  כאימה, בתה.  מה בת-אימך את, גועלת אישה ובניה; ואחות אחותך את, אשר געלו אנשיהן ובניהן--אימכן חיתית, ואביכן אמורי.  מו ואחותך הגדולה שומרון היא ובנותיה, היושבת על-שמאלך; ואחותך הקטנה ממך, היושבת מימינך--סדום, ובנותיה.  מז ולא בדרכיהן הלכת, וכתועבותיהן עשית:  כמעט קט, ותשחיתי מהן בכל-דרכייך.  מח חי-אני, נאום אדוניי יהוה, אם-עשתה סדום אחותך, היא ובנותיה--כאשר עשית, את ובנותייך.  מט הנה-זה היה, עוון סדום אחותך:  גאון שבעת-לחם ושלוות השקט, היה לה ולבנותיה, ויד-עני ואביון, לא החזיקה.  נ ותגבהינה, ותעשינה תועבה לפניי; ואסיר אתהן, כאשר ראיתי.  {ס}

נא ושומרון, כחצי חטאותייך לא חטאה; ותרבי את-תועבותייך, מהנה, ותצדקי את-אחותייך, בכל-תועבותייך אשר עשית.  נב גם-את שאי כלימתך, אשר פיללת לאחותך, בחטאותייך אשר-התעבת מהן, תצדקנה ממך; וגם-את בושי ושאי כלימתך, בצדקתך אחיותך.  נג ושבתי, את-שביתהן--את-שבות סדום ובנותיה, ואת-שבות שומרון ובנותיה; ושבות שביתייך, בתוכהנה.  נד למען, תישאי כלימתך, ונכלמת, מכול אשר עשית--בנחמך, אותן.  נה ואחותייך, סדום ובנותיה תשובנה לקדמתן, ושומרון ובנותיה, תשובנה לקדמתן; ואת, ובנותייך, תשובינה, לקדמתכן.  נו ולא הייתה סדום אחותך, לשמועה בפיך, ביום, גאונייך.  נז בטרם, תיגלה רעתך, כמו עת חרפת בנות-ארם, וכל-סביבותיה בנות פלשתים; השאטות אותך, מסביב.  נח את-זימתך ואת-תועבותייך, את נשאתים--נאום, יהוה.  {ס}

נט כי כה אמר אדוניי יהוה, ועשיתי אותך כאשר עשית--אשר-בזית אלה, להפר ברית.  ס וזכרתי אני את-בריתי אותך, בימי נעורייך; והקימותי לך, ברית עולם.  סא וזכרת את-דרכייך, ונכלמת, בקחתך את-אחותייך הגדולות ממך, אל-הקטנות ממך; ונתתי אתהן לך לבנות, ולא מבריתך.  סב והקימותי אני את-בריתי, איתך; וידעת, כי-אני יהוה.  סג למען תזכרי, ובושת, ולא יהיה-לך עוד פתחון פה, מפני כלימתך--בכפרי-לך לכל-אשר עשית, נאום אדוניי יהוה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח


יש לך שאלה או הערה?